<h1>תמים דעים להראב"ד סימן פ"ג</h1>
<h2>דף צו:</h2>
תשובת הרב ר' אברהם בר דוד ז"ל. שאל מרי על ע"א שהטיל מים לתמד אם נדמה אותו ליין שמזגו ע"א ויהיה אסור או לא. הנה לך אחי דעת הרב חמי שאם אותו התמד הוא בענין רמא תלתא ואתא ארבעה או שיוסיף היין על מדת המים יש לו דין יין שמזגו ע"א ואסור אבל תמדים האחרונים שאפילו מדת המים אינן יוצאין מן החרצין מקילין בהם ומותר והרי הוא מביא ראיה לדבריו. והשויתי עמו לטע' זה והריני מוסי' וגורע (מדברינו) [מדבריו] שהוא אמר מדאצטריך ליה לגמרא (ע"ז נ"ח:) למימר יין שמזגו ע"א יש בו משום יין נסך ש"מ שאם אין יוצא משם מדת המים אותו יין אין בו משום יין נסך ולא עוד אלא (שמקל) [שמקיל] להוציא הע"א החרצנים מקובא אעפ"י שיש יין למטה מזה הטעם שכתבתי ונפשי סוללת על היתרות אלו שאם כן מעתה ילך הע"א ויגע ברוב התמדים שלנו (ויוצא) [ויוציא] לנו מן הכלים ונשתה ועתה כמעט נהיה לעם אחד. ואם נתנו חכמים שיעור מזיגת יין (ב"ב צ"ו:) לענין ברכת היין נתנו אותו לענין יין נסך לא נתנו והלא בהקדש אמרו (שם צ"ז:) לעולם אסור ויין נסך איסורו חמור יותר מן הקדש שהוא במשהו. ועוד [דאם אמרו] במי שהטיל מים לשמרים של יין שלא נשאר בהם יין כי אם השמרים יאמרו בחרצנים וזגים שלנו שאנו רואים שיש בהם ענבות שלמות הרבה שלא נבקעו כלל ושמא המים שאינן יוצאין כדי מדתן הוא מפני העלין והלולבין והקנוקנות והענקוקלות והחרצנים היבשים שבולעים אותו ומה שיוצא יש בו יין שיצא מן הענבות שלמות שלא נתבקעו שמריקין יינם מכח שריית המים ושמא יש בו כשיעור מזיגתו ומראהו וטעמו מוכיח עליו שיש בו יין הרבה ואין לנו לומר בזה קיוהא בעלמא הוא שהרבה יש בין טעם התמדים שלנו לטעם קיוהא שאדם נהנה. ועוד דע"כ לא פליגי ת"ק ואחרים בשמרי יין שנתן בהם מים אלא כשהמראה שלהם מראה (מים) [יין] אבל מראה שלהם מראה מים וטעם יין לא פליגי שהרי אמרו (חולין כ"ה:) התמד משהחמיץ נקח בכסף מעשר שני. ואע"ג דחזיתיה מיא ואם טעם חומץ עושהו פרי הגפן ומוציאו מתורת מים אע"ג דחזיתיה מיא כ"ש טעם יין המכשירו והמעלהו בשתיה ומראהו יין שיש לו שיעשה אותו יין ויוציאנו מתורת מים. זהו דעתי בכך. ולדעתי אין הע"א יכול להוציא החרצנים מן הקובא להדיקא עד שיפסלו החרצנים והיין שבהם מלשתות דהתם ודאי טיט מוגבל הוא. מיהו לענין ע"א שהטיל מים בתמד. נראה לי שהוא מותר בכל תמד שבעולם ולא מפני שמזגו לכתחלה הוא שמזגו ודאי דיעבד ואפי' הכי אסור. אלא מפני שלא אסרו מזיגת הע"א אלא לפי שהיא קרובה להשקאה שמי שמוזג את היין קרוב להשקות ושמא ישקהו לישראל כדאיתא במס' ע"א (נ"ט.) חזא חמרתא דמזגו ע"א ושתו ישראל וכו'. ואמר ליה פוק ואסור יינן וכו' משום יין נסך. והתם הוא דאיכא למגזר אבל הכא ליכא למגזר שהמטיל מים לתמד אין דעתו להוציאו לאלתר מפני שמפסידו. ודמיא האי לע"א שהביא ענבים לגת דמותר לפי שאין לנו לגזור שמא יוציאנו מן הגת עד שידרכו הענבים. זהו דעתי ורבים מפני הפלפול השוו עמי.
